השיר נכתב לעילוי נשמתו הטהורה של יהונתן הכהן מונק.
כל האהבות, וכל האכזבות שנחלנו,
נעלמו כאינן
כל המחשבות טסות ולא עוצרות בתוכנו,
זה הכל הולך ובא
גם בלכתנו בדרך, היית אי של יציבות,
וכשאיבדנו כל ערך, היתה בך נאמנות,
וכשהכל נראה שחור, אתה היית קרן אור....
כל המלחמות וכל הניצחונות שנחלנו,
לא משנים דבר,
כל הרגעים טובים כרעים מתקרבים קצת,
הזיכרון כבר מתבהר,
(לא היו לי ימים טובים מאלה,
רצוא ושוב זה המשחק
אם היית יכול לראות אותי,
היית יודע,
שבסוף זה היה שווה).
